איןדינגב
מאת עידו שחם בתאריך 25 באוקטובר, 2008
ברגעים אלו ממש הייתי אמור להנות מהאנג אובר בשמש המדברית היוקדת בפסטיבל אינדינגב לצלילי מוזיקה חיה משובחת. אך הסתבר שלרבים מאיתנו איןדינגב.
אני מודה, יצאתי פארש. חיכיתי עד לרגע האחרון, יום ראשון השבוע, להזמין כרטיס לאינדינגב. הסתבר שהכרטיסים אזלו להפתעתם המוחלטת של כולם, כולל מארגני הפסטיבל. היתי יכול להיות חכם בלילה ולהזמין הרבה זמן קודם לכן, אבל לא היה ברור לי מי ממכרי אשכרה הולך עד שלב די מאוחר. ניחא. היום בבוקר בשעה 10:38 פרסמו הודעה שיש די והותר כרטיסים בקופות הפסטיבל בכניסה. החלטתי להיות אופטימיסט, שיהיה בסדר, שדי והותר כרטיסים יתנו לי לנסות את מזלי ולהכנס לפסטיבל בסביבות הצהריים.
כפי שנאמר בסרט הקאלט של סטיבן סיגל Under Siege 2, בתרגום חופשי, הנחה היא האמא של כל הפאשלות. הגעתי לפסטיבל וגיליתי שאין, גורנישט, פיניטו - אזלו כל הכרטיסים. שאלתי בקולי קולות אם יש למישהו כרטיס מיותר ואנשים פחות או יותר צחקו לי בפנים. לא מעט מכוניות הגיעו לפסטיבל וחזרו בדיוק באותו כיוון דקות לאחר מכן. למזלי התחברתי עם 2 מאוכזבות פסטיבל חמודות שהקפיצו אותי לבאר שבע לצלילי עמית ארז (תודה חמודות!) ומשם חבר טוב, עוד מאוכזב פסטיבל, שניצל את הפיאסקו לבקר את סבתא שלו הקפיץ אותי בחזרה הביתה.
פייר, אני מה זה מאוכזב. אני שואל, ובטח לא הראשון - וואט דה פאק? למה לא הציעו למכור את כל הכרטיסים מראש כמו שעושים בכל פסטיבל ואירוע שפוי בעולם? למה לכל הרוחות פרסמו שיש די והותר כרטיסים אם תוך שעתיים הם אזלו (נשמע כמו מעט כרטיסים)? למה לא ענו למספר הטלפון שהשאירו רישמית לבירורים ועדכונים? ואיך טעו כל כך בגדול בהערכה של כמות האנשים שמעוניינים להשתתף בפסטיבל?
לא הייתי בארץ באינדינגב 1 שנה שעברה, אבל מהרשת קיבלתי את הרושם שהכל תקתק כמו שעון שוויצרי. אני לא יודע מה קורה שם בפנים, אבל מבחוץ זה נראה כמו עסק בינוני ביותר, שהאינדי כבר לא כזה מחתרתי ושהפסטיבל גדול על המארגנים החביבים אך חובבנים בכמה מידות. חבל, כי יצאו הרבה אנשים מאוכזבים רק בגלל האירגון הלקוי. כמו כן, אם מראש היו מעריכים יותר טוב את כמות המבקרים ובוחרים לוקיישן שראוי בגודלו כולם היו מרוויחים - הקהל, האמנים, המארגנים.
כרגע זה נראה כאילו נוצרה תדמית שלילית ביותר למארגני הפסטיבל. רק הזמן יגלה אם הם יצליחו להתגבר עליה והקהל המאוכזב ישכח ויסלח עד שנה הבאה. בינתיים אמשיך להנות בין כה וכה מהופעות האמנים האהובים עלי בתל אביב, מרחק הליכה מהבית.
25 באוקטובר, 2008 @ 10:54
אכן מבאס תחת, ואכן טעות של המארגנים שהיו צריכים להציע הכל במכירה מוקדמת. להגנתם ייאמר שהפסטיבל עצמו היה בנזונה. פאשלה רצינית, אין ספק, אבל פאשלה אחת בלבד במכלול די ענקי של הפקה. הבנתי גם שחלק מהבלגן בקופות היה באשמת המשטרה שלא האמינה שיש מספר צמידים זהה למספר הכרטיסים שנמכרו, או משהו דומה. ועדת החקירה טרם הגישה מסקנותיה :-)
26 באוקטובר, 2008 @ 12:47
האמת, שהפאשלות לא הסתיימו באותו החניון שבו נפרדו דרכנו:
כשהגענו, הגיע שוטר (ספק סיים בית ספר יסודי), שהתחיל ואמר לנו (בזמן שהוא מדבר בנייד שלו) שצריך לפנות לאיזה איש עם חולצה חומה שיסביר לנו מה קורה.
הבחור אמר שאין כרטיסים ושהמשטרה לא מרשה להכניס אנשים ללא הזמנות מראש. אין לו את הרשימות. אז הוא לא יכול לדעת מי מוזמן ומי לא. אלף אנשים עומדים בש.ג של גבולות כמו טמבלים ומחכים שהרשימות יופיעו יש מאין- אולי כדאי שתלך להביא את הרשימות.. יש לי הגשה שזה יעזור! סבבה, אחרי כמה זמן, הכניסו עם הרכבים. האנשים שהגיעו ולא היו להם כרטיסים, הקימו התנחלות בקופה. סבבה, קיבלנו כרטיסים, נכנסנו פנימה. בזמן תנומונת בציליות, אחרי שעה ומשהו (ז”א שש- שבע בערב) רצינו לקפוץ החוצה לרכב להביא משהו, אבל המשטרה הטילה עוצר, אין נכנסים אפילו אם יש להם את הסרט על היד, ומי שיוצא לא חוזר. כי השוטרים האלו, לא הצליחו להבין שאם מישהו יצא החוצה וחוזר פנימה, לא צריך לספור אותו פעמיים. ובגלל זה נראה להם שיש 2 מליון אנשים בפנים! ליטרלי, ישב שם שוטר בן 50, עם דף, וספר את האנשים (קווים על הנייר). וזה היה ככה שעתיים. ובהופעה של אסף אבידן נפל החשמל על הבמה ל20 דקות, ואף אחד לא ידע מה קורה עם זה, והאנשים שם באמת ניסו לטפל בזה. באמת.
והכי גרוע, גיישה נו, עשו בדיקת סאונד על הבמה, עם המידנייט פיקוקס, אבל האשמה היא בגיישה נו, למשך 25דקות!!! 25דקות, בפאקינג אחת בלילה, אני מחכה לשמוע את הפיקוקס ושומעת “איי, איי… אחת אחת… איי.. אביב אני צריך עוד שירה במוניטור…. סבבה, עכשיו עוד גיטרה… עכשיו עוד שירה… עכשיו….לא יודע… אביב, תעשה לי ג’ירפה מבלונים!…” זה היה מתסכל, זה היה מיותר, זה היה יומרני. אבל חיכיתי כמו כלבה לפיקוקס. שפוטה.
חוץ מהנ”ל הפסטיבל היה בן אלף זונות! רות דולורס וייס הייתה חיננית, גבע אלון סירב לרדת מהבמה, אסף אבידן היה קצר, האחים רמירז היו מפתיעים, טייני פינגרס נתנו בראש, פאניק אנסמבל לא הרשימו אותי בכלל… והייתי ממשיכה אבל אני עייפה בטירוף.
צילמתי מלא- לך לראות. :)
29 באוקטובר, 2008 @ 9:27
נעה, איפה צילמת מלא?
30 באוקטובר, 2008 @ 12:23
פייסבוק.
עידו יראה לך.
1 בנובמבר, 2008 @ 9:27
זו באמת היתה פשלה מטורפת שלא מכרו את כל הכרטיסים מראש. לא היתה שום סיבה הגיונית להפסיק את המכירה שבוע מראש ולשמור כאלף כרטיסים לרגע האחרון בקופת המקום - במיוחד כשידוע שרוב הקהל מגיע בנסיעה ארוכה מאזור המרכז. אני הגעתי מוקדם בבוקר ובכל זאת הכרטיסים אזלו בעודנו עומדים בתור. רק אחרי התעקשות וכחמש שעות עמידה בשמש הצלחתי למצוא קומבינה להיכנס.
כל זה הטיל צל גדול מאוד על החוויה שלי ביום הראשון (בשני נהניתי). אבל מילא אני - רבים מאלו שנותרו מאוכזבים בחוץ הם קהל שמגיע לראשונה לאירוע כזה, והם לא יפקדו אותו שוב. אומרים שכאלף נותרו בחוץ, וזה פספוס עצום לעתיד של קהל שנותר עם הרגשה חמוצה.
6 בנובמבר, 2008 @ 3:24
אוי
סיפור עצוב
אבל יש מוסר השכל
אין לי מושג מהו
16.11 בריףרף
:lol: :lol: :lol: